מתחילים...

הים שלנו

להציל את ים המלח

זיהום הים

מניעת זיהום ים

חיים בים

לוקחים את הים בידיים

מידע באתר המשרד להגנת הסביבה

מידע בספריה הווירטואלית של מטח

להציל את ים המלח
 
 
דַי לַיִיבּוּשׁ!

במשך השנים הוצעו תכניות שונות לפתרון בעיית הנסיגה של ים המלח אולם על עובדה אחת הדעות (כמעט) אינן חלוקות: הגרוע ביותר הוא לא לעשות דבר!

שלוש תכניות עיקריות
כדי לעצור את הנסיגה של ים המלח, מציעים כיום 3 תכניות עיקריות.
• לחצו על שם של כל תכנית, כדי ללמוד עוד עליה, על יתרונותיה ועל חסרונותיה.
  1. מובל השלום (Dead-Red)– על-פי תכנית זאת, תִיכָּרֶה תעלה ארוכה, אשר תוביל מַיִם מיַם סוּף (שנקרא גם: הים האדום = Red Sea), אל ים המלח (שנקרא גם: ים המוות = Dead Sea).
  2. שיקום הזרימה הטבעית של הירדן הדרומי אל ים המלח (Med-Dead1) – על-פי תכנית זאת, תוחזר הזרימה הטבעית של מים מתוקים מנהר הירדן הדרומי אל ים המלח (שנקרא גם: ים המוות = Dead Sea). ומאין יגיעו המים המתוקים החסרים בירדן הדרומי? הם יגיעו מהַתְפָּלָה (הַמְתָקָה) של מי הים התיכון (באנגלית: Mediterranean). המים האלה יובלו בתעלה, אשר תִיכָּרֶה מן הים התיכון אל הירדן.
  3. הזרמת מי ים מן הים התיכון אל ים המלח (Med-Dead2) – התכנית שבודקים היום, היא הזרמה של מים מן הים התיכון (באנגלית: Mediterranean), באזור חוף הכרמל, עד לנהר הירדן, באזור נהריים–בית-שאן. חלק מן המים יותפלו שם, וחלק יוזרמו בתעלה אל ים המלח (שנקרא גם: ים המוות = Dead Sea).

מובל השלום (Dead-Red)
נציגים ישראלים, ירדנים ופלסטינים יושבים בימים אלה (שנת 2008) בוועדה משותפת, ביוזמת הבנק העולמי*, אשר דנה בתכנית לִכְרִייָה (חֲפִירָה) של מובל השלום. לפי התכנית, תִיכָּרֶה תעלה, אשר תוביל מַיִם מיַם סוּף אל ים המלח. אורך התעלה יהיה כ-200 ק"מ, ומרביתה תעבור בשטחה של ממלכת ירדן.

כמות עצומה של מים
התעלה תשאב בכל שנה כמות עצומה של מַיִם מיַם סוּף: 2 מיליארדים מטר מעוקב! כמות זאת היא פי 5 בערך מכמות המים, שישראל שואבת מן הכינרת אל המוביל הארצי.
התעלה תוביל את המים המלוחים של ים סוף, דרך בקעת הערבה, אל ים המלח.

חלוקה המים האלה תהיה כך:
  1. 800 מיליון מטר מעוקב מיועדים להתפלה. המים המתוקים האלה יסופקו לממלכת ירדן, לרשות הפלסטינית ולישראל.
  2. רוב המים, כ-1.2 מיליארד מטר מעוקב, יוזרמו אל ים המלח. המים האלה לא יעברו התפלה, אלא יהיו מי ים וכן תִמְלַחַת (תמיסה מרוכזת של מלחים, שתתקבל בתהליך ההתפלה).
מפעלי התפלה, תחנת כוח ומשאבות
באזור ים המלח יוקמו מפעלים גדולים להתפלת המים ותחנת כוח הִידְרוֹאֶלֶקְטְרִית (שמפיקה חשמל מתנועת המים). כמו כן ייבנו משאבות גדולות, שיוכלו להעלות את המים המותפלים מים המלח (המקום הנמוך ביותר בעולם) אל ממלכת ירדן.

היתרונות והחסרונות של התכנית
יתרונות
  1. + הירדנים תומכים בתכנית. היא פותרת את בעיית המחסור הקשה במים, המציקה להם מאוד.
  2. + יש סיכוי טוב לקבל מימון מגורמים בינלאומיים. הבנק העולמי תומך בתכנית, וכבר הקציב סכום ראשוני של 15 מיליון דולר, כדי לבדוק אם אפשר לבצע אותה, ואם כדאי לבצע אותה. בדיקה ראשונית כזאת נקראת: בדיקת היתכנות. היא כוללת בדיקה של גורמים טכניים, כלכליים, חברתיים וסביבתיים.
  3. + התכנית תזרים כמות גדולה של מים אל ים המלח. כך תיעצר נסיגתו, והמפלס שלו יעלה.
  4. + התכנית תתרום לפיתוח של חקלאות ימית ותיירות לאורך התעלה בערבה.
חסרונות
  1. – התכנית יקרה יחסית (אם כי יש סיכוי שגורמים בינלאומיים יספקו את הכסף).
  2. – שאיבת המים מים סוף עלולה לפגוע בשוניות האלמוגים ובמערכת האקולוגית הרגישה שם. מתקן השאיבה הגדול ומתקני ההולכה עלולים לפגוע בנוף וליצור מפגעים סביבתיים, כגון: זיהום אוויר ורעש.
  3. – התעלה עתידה לעבור בבקעת הערבה. אזור זה רגיש לרעידות אדמה, והשיטפונות בו מרובים. רעידת אדמה או שיטפון עלולים לפגוע בתעלה, לגרום לדליפה של מי ים מלוחים אל מי התהום בערבה, ולפגוע בקרקע ובחקלאות.
  4. – הקמת מתקני התפלה ושאיבה גדולים באזור ים המלח עלולה לגרום זיהום אוויר ורעש וכן לפגוע בנוף ובתיירות.
  5. – לא ידוע מה יקרה, כאשר המים של ים סוף יתערבבו במים של ים המלח. אמנם ידוע כי ערבוב שני סוגי המים האלה ייצור גבישי גבס, אך לא ברור אם הגבס ישקע או יצוף במים. אם הגבס יצוף, המים בים המלח ייראו לבנים כמו חלב. (ומי ירצה לשחות בים לבן?...)
  6. – לא ידוע גם אם ערבוב שני סוגי המים האלה יגרום לעלייה בפעילות של אצות, של חיידקים ושל יצורים אחרים בים המלח. הגברה של פעילות כזאת יכולה לגרום לים לשנות את צבעו לאדום!
האם כך ייראה ים המלח בעתיד?
"פריחה" של חיידקים אדומים אוהבי מלח בבריכות המלח באילת. באדיבות פרופ' אהרון אורן
  1. – שכבת מים מתוקים יותר בים המלח תצוף מעל המים המלוחים יותר. שכבה זאת תגרום לעלייה של הלחות באזור, לשינויים בטמפרטורה ולשינויים באקלים.
  2. – התכנית אינה כוללת את שיקום הירדן הדרומי.

שיקום הזרימה הטבעית של הירדן הדרומי אל ים המלח (Med-Dead1)

כמות עצומה של מים
על-פי התכנית, יוקמו בחוף הכרמל, מדרום לחיפה, תחנות הַתְפָּלָה (הַמְתָקָה), אשר יתפילו בכל שנה 1.8 מיליארד מטר מעוקב של מים מלוחים מן הים התיכון.

חלוקה המים המותפלים תהיה כך:
  1. חלק מן המים יסופקו לרשות הפלסטינית ולנגב.
  2. חלק נוסף מן המים יסופקו לצרכנים בישראל – במקום מי המוביל הארצי.
  3. את יתר המים (כ-1,130 מיליון מטר מעוקב) יעבירו במנהרה קצרה בכרמל ובתעלה אל אזור הסמוך לנהריים (בעמק הירדן, מדרום לכינרת).
תחנת כוח לייצור חשמל
באזור זה (סמוך לנהריים) תיבנה תחנת כוח הִידְרוֹאֶלֶקְטְרִית (שמפיקה חשמל מתנועת המים). תחנת הכוח תנצל את האנרגיה של המים הנופלים מגובה רב למטה – אל עמק הירדן.

המים המותפלים
המים המותפלים – 1,130 מיליון מטר מעוקב – שיגיעו אל האזור הסמוך לנהריים, יחולקו כך:
  1. כ-530 מיליון מטר מעוקב של מים מותפלים יסופקו מנהריים לממלכת ירדן.
  2. השאר – כ-600 מיליון מטר מעוקב – יוזרמו אל ים המלח דרך נהר הירדן.
במצב זה לא יהיה צריך לשאוב מים מן הכינרת אל המוביל הארצי, ולכן יהיה אפשר לפתוח את סכר דגניה ולהזרים מן הכינרת מים נוספים אל ים המלח דרך נהר הירדן. כך תגיע כמות המים החסרה לשיקום של ים המלח וגם של הירדן הדרומי.

היתרונות והחסרונות של התכנית
יתרונות
  1. + התכנית מציעה שיקום גם של ים המלח וגם של הירדן הדרומי.
  2. + התכנית מציעה חזרה אל המצב הטבעי: הירדן מזרים מים מתוקים אל ים המלח. לכן, השפעה שלילית על איכות הסביבה באזור הירדן וים המלח אינה צפויה.
  3. + התכנית תזרים בכל שנה אל הירדן הדרומי מיליארד מטר מעוקב של מים מותפלים ושל מי הכינרת. שיקום הירדן הדרומי יתרום לסביבה ולפיתוח כלכלי ותיירותי באזור הירדן, שהוא קדוש ליהדות ולנצרות.
  4. + התכנית תשנה את משק המים הישראלי: היא תגביר במידה ניכרת את השימוש במים מותפלים במקום במי המוביל הארצי (אשר איכותם כיום אינה טובה).
  5. + כיום מי המוביל הארצי המגיעים מן הכינרת, הם מלוחים יחסית, והשימוש בהם גורם להמלחת מי התהום והקרקעות. שימוש במי ים מותפלים במקום במי המוביל הארצי יקטין את המלחת מי התהום והקרקעות.
  6. + הודות למיקום הגיאוגרפי, יהיה נוח יחסית לספק מים מותפלים הן לרשות הפלסטינית והן לירדנים.
חסרונות
  1. – כדי להתפיל בכל שנה מים מן הים התיכון בכמות עצומה (1.8 מיליארד מטר מעוקב), צריך להקים בחוף הים התיכון מתקני התפלה גדולים. מתקנים אלה יצרכו אנרגיה רבה ויגרמו לפגיעה סביבתית: פגיעה בנוף ובשטחים הפתוחים, זיהום אוויר ופליטת גזי חממה, רעש ועוד.
  2. – תכנית זאת היא, כנראה, היקרה ביותר.
  3. – נוסף להשקעה הכספית בהקמת המתקנים, מדינת ישראל תצטרך להשקיע סכומי כסף גדולים, כדי לממן את הוצאות ההתפלה, ההפעלה והתחזוקה של מערכות הובלת המים.
  4. – הסיכוי של השתתפות גורמים בינלאומיים במימון התכנית – נמוך.
  5. – מכיוון שבתכנית זאת הירדנים תלויים בישראל לאספקת המים שלהם, הסיכוי לתמיכה שלהם בתכנית הזאת – נמוך.

הזרמת מי ים מן הים התיכון אל ים המלח (Med-Dead2)

כמות עצומה של מים
על-פי תכנית זאת, יוזרמו בכל שנה 2 מיליארדים מטר מעוקב של מים מלוחים מן הים התיכון (מדרום לחיפה) ועד לאזור נהריים–בית-שאן.

כמות המים הזאת תחולק כך:
  1. 800 מיליון מטר מעוקב יותפלו באזור נהריים באמצעות אנרגיה הִידְרוֹאֶלֶקְטְרִית (הפקת חשמל מתנועת המים), ויסופקו לממלכת ירדן.
  2. יתר המים – כ-1.2 מיליארד מטר מעוקב – יהיו מי ים ותִמְלַחַת (תמיסה מרוכזת של מלחים, שתתקבל בתהליך ההתפלה). מים אלה יוזרמו אל ים המלח בתעלה או בצינור.
יתרונות
  1. + התכנית כוללת פתרון לבעיית המחסור במים בממלכת ירדן.
  2. + את מתקני ההתפלה יפעילו הירדנים.
  3. + תכנית זאת היא, כנראה, הזולה ביותר.
  4. + יש סיכוי טוב למימון התכנית על-ידי גורמים בינלאומיים.
חסרונות
  1. – הובלת מי ים מלוחים דרך הכרמל והעמקים עלולה להמליח את מי התהום ואת הקרקעות באזורים אלה.
  2. – התכנית אינה כוללת את שיקום הירדן הדרומי, אם כי ניתן יהיה להתפיל חלק קטן מן המים ולהזרימם בירדן לצורך שיקום התיירות.
  3. – לא ידוע מה יקרה, כאשר מי הים התיכון יתערבבו במי ים המלח. אמנם ידוע כי ערבוב המים ייצור גבישי גבס, אך לא ברור אם הגבס ישקע, או יצוף במים. אם הגבס יצוף, ייראו המים בים המלח כמו חלב (ומי ירצה לשחות בים לבן?...)
  4. – גורם נוסף, אשר השפעתו אינה ידועה, הוא עלייה בפעילות של אצות, של חיידקים ושל יצורים אחרים בים המלח. הגברה של פעילות כזאת יכולה לגרום לים המלח לשנות את צבעו לאדום!
  5. – שכבת מים מתוקים יחסית (מי הים התיכון), שתצוף מעל המים המלוחים יותר (מי ים המלח) יכולה לגרום לעלייה של הלחות באזור, לשינויים בטמפרטורה ולשינויים באקלים.




כתבו לנו | חזרה לדף הבית