לקבל אחריות:
אנחנו משפיעים
לחולל שינוי – במו ידיי
מי ומה עוד עושים בעניין
מידע באתר המשרד להגנת הסביבה
|
יוצאים מהזבל
|
|||||||||||
|
מתחת לאדמה מי לא מכיר את חירייה, "הר הזבל" המפורסם, המקבל את פני הבאים לתל-אביב?  אתר הפסולת חיריה בעבר היו מאות "הרי זבל" כאלו פזורים ברחבי הארץ סמוך ליישובים. הרשויות המקומיות היו מפנות את הפסולת שלהן לאתרים אלה, והפסולת הייתה נערמת בהם וגורמת למפגעים סביבתיים קשים. בשנת 1993 החליטה ממשלת ישראל לסגור את כל אתרי הפסולת, שאינם מוסדרים (ה"מזבלות"), ולהקים מספר קטן של אתרים מוסדרים. ואכן, עד שנת 2002 סגרו את רוב האתרים הקטנים לסילוק פסולת ועוד 74 מתוך 77 האתרים הגדולים, שאינם מוסדרים (וביניהם גם את אתר "חירייה"). במקום כל האתרים האלה פתחו 7 אתרים מוסדרים חדשים. אתר חירייה המפורסם נמצא כיום בתהליכי שיקום ומתכננים להפוך אותו למרכז של מחזור, ואפילו... לשלב אותו בפארק הגדול במדינה - פארק איילון!  אתר פסולת משוקם בקלנסואה איך בונים אתר מוסדר להטמנת פסולת? כדי לבנות אתר מוסדר להטמנת פסולת חופרים בור גדול, ואת הקרקעית שלו מכסים בכמה שכבות של חומרים. חומרים אלה יוצרים שכבה אטימה לנוזלים. שכבה זאת מונעת מהמים, המגיעים מן הפסולת, לחלחל בקרקע אל מי התהום ולזהם את הקרקע ואת המים. אל קרקעית הבור שופכים שכבה של פסולת, ועליה מפזרים שכבה של קרקע, וכך הלאה.  מבנה אתר מוסדר להטמנת פסולת אין מקום! בישראל את רוב הפסולת (כ-80%) מטמינים בקרקע, אך בכל שנה כמות הפסולת גדלה עוד ועוד, עד שכבר אין מקום להטמין אותה באתרים המוסדרים. זו אחת הסיבות לכך, שעדיין משליכים חלק מהפסולת במקומות לא מוסדרים. מדוע לא מקימים עוד אתרים מוסדרים במקומות חדשים? - תכניות כאלה קיימות, אבל ה"שכנים" שגרים קרוב למקומות החדשים, מתנגדים להקמתם (ובצדק...). וגם אם יקימו אתרים חדשים להטמנת פסולת, בעיית המחסור במקום להטמנה לא תיפתר, כי כמות הפסולת ממשיכה לגדול. הפתרון לבעיה של המחסור במקום להטמנת פסולת יכול להיות רק הגברת הטיפול בפסולת בשיטת "הטיפול המשולב" - בשיטה זו מפחיתים את כמות הפסולת המיועדת להטמנה. אפשר לעשות זאת ב-4 דרכים (4 ה-R):
|
